החלטה בתיק עמ"ת 7744-08-11

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות סחר בסם מסוכן מסוג חשיש ועבירה אחת של החזקת סם מסוכן מסוג זה. מתוך כתב האישום עולה כי בשתי הזדמנויות בחודש מאי 2011 מכר המשיב סם מסוכן לאחר שקבעו ביניהם את הסדרי התשלום והמסירה טלפונית וכאשר המשיב השאיר את הסם המסוכן עבור האחר במקומות מפגש שסיכמו ביניהם. בפעם אחת מכר המשיב סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.4494 גרם תמורת 200 ש"ח ובמקרה האחר מכר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 4.7947 תמורת 200 ש"ח. כמו כן, נטען כי ביום מעצרו של המשיב נתפסו ברשותו שתי אריזות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ-2.7 גרם, וכאשר ניסו לעצור אותו הוא הפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו והעליבו.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וגם הסכים לקיומה של עילת מעצר אך ביקש כי יוגש תסקיר אשר יבחן אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. תחילה בקשתו זו של המשיב לא נענתה אך בעקבות ערר שהוגש הוחזר הדיון לבית משפט השלום עם הוראה לקבל תסקיר מאת שירות המבחן. באותה החלטה צוין במפורש כי אין מדובר ברמז כלשהו לעניין התוצאה הסופית של בקשת המדינה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

ואכן לבית משפט השלום הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן. התסקיר הראשון פירט את נסיבות חייו של המשיב והתסקיר השני התייחס בעיקרו לחלופת המעצר אשר נעדרה מהארץ בתקופה בה הוכן התסקיר הראשון.

מהתסקיר עולה כי כבר מגיל 16 החל המשיב להשתמש בסמים מסוכנים מסוג חשיש אם כי סבר שלא מדובר בהתמכרות. שירות המבחן ציין כי חרף הבנה זו של המשיב, או חוסר הבנה, הוא נהג להשתמש בסמים גם בביתו וכי הוריו היו מודעים להתנהלותו בתחום זה ולא עצרו בעדו מלהמשיך ולעשות כן. המשיב הוסיף וטען כי במהלך מעצרו הנוכחי הפסיק להשתמש בחומרים משני תודעה.

שירות המבחן התרשם מגבולותיו הפנימיים הרופפים של המשיב, אשר מובילים אותו להסתבך פעם אחר פעם בפלילים. עוד התרשם כי מורת הדין אינה מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות, וכי הוא מתייחס בצורה שטחית ביותר לשימושו בסמים לאורך שנים ומתקשה לבחון באופן מעמיק את הגורם העומד בבסיס התנהגותו. שירות המבחן הדגיש כי "כל אלה מצביעים, ערכתנו, על סיכון גבוה להמשך התנהגות פורצת גבולות". יחד עם זאת, ולאור גילו הצעיר של המשיב (הוא כבן 23), ובשל הקשיים של המשיב להתרגל למעצרו שם הוא נחשף לאוכלוסיה עוברת חוק אשר עלולה להביא לרגרסיה במצבו, המליץ שירות המבחן לשחררו לחלופה. בתסקיר הנוסף שהגיש שירות המבחן נבחנה החלופה שהוצעה - שחרור המשיב בבית דודתו באחריות הדודה והאחות ובאחריות האם. שירות המבחן סבר כי למרות שנכון היה לשלב את המשיב במסגרת קהילה טיפולית, והיות והמשיב מתנגד להשתלב במסגרת זו, יש מקום לשחררו בחלופה שהוצעה, תוך שילובו במסגרת טיפולית במסגרת שירות המבחן וביחידה להתמכרויות בעיר הקרובה למקום הפיקוח.

יש להדגיש כי שירות המבחן סבר שהדרך הנכונה לסייע למשיב היא שילובו במסגרת קהילה טיפולית, בה הדגש הינו על עבודה טיפולית קבוצתית המתמקדת גם בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות, קבלת סמכות וכללים, הצבת גבולות וכדומה. זו המסגרת ששירות המבחן סבר שמתאימה למשיב, אולם רק בשל התנגדות המשיב לאפשרות שילובו במסגרת טיפולית בקהילה, שכן אינו רואה עצמו כמכור, המליץ שירות המבחן על החלופה האחרת.

בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיא דינה כהן) בחן את התסקיר ואת טענות הצדדים ולמרות חומרת העבירות המיוחסות למשיב הורה על שחרורו בתנאים שהומלצו על ידי שירות המבחן. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

ב"כ העוררת סבורה כי בית המשפט טעה בהחלטתו את לא נתן משקל ראוי לחומרת המעשים, לדרך הטיפול הנכונה שהוצעה על ידי שירות המבחן, לעברו הפלילי של המשיב, להיותו מכור לסמים מסוכנים ולרמת הסיכון הגבוהה הקמה ממנו. לעומתה סבר ב"כ המשיב כי בצדק נתן בית משפט השלום הזדמנות למשיב לשקם את חייו וכי במידה והיה מורה על השארתו במעצר, היה בכך כדי לסייע בהתדרדרותו של המשיב ולא בשיקומו.

אין מחלוקת בין הצדדים וגם בית המשפט השלום סבר כך כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה להפיג מסוכנות של מי שהוגש כנגדו כתב אישום בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים. הכלל הוא כי בעבירות שכאלה, בין על פי חוק המעצרים ובין על פי הפסיקה, המסוכנות הקמה מנאשם העוסק בסחר בסמים הינה גבוהה ועליו לשכנע כי ניתן להפחית את מסוכנותו במידה וישוחרר מן המעצר. נשאלת השאלה, האם המשיב עמד בנטל זה.

כאמור לעיל, שירות המבחן סבר כי החלופה הראויה למשיב הינה שחרורו לקהילה טיפולית, אולם המשיב אשר אינו מבין את חומרת מצבו ואשר אינו סבור שהוא זקוק לטיפול, התנגד לכך ורק בעקבות זאת המליץ שירות המבחן על החלופה האחרת. קשה להבין מה יפיק המשיב משילוב ביחידה להתמכרויות במידה והוא סבור שכלל איננו מכור וכלל איננו זקוק לטיפול. התנגדותו של המשיב להשתלב במסגרת הראויה לו והתעקשותו להשתלב במסגרת קלה יותר מבחינתו מלמדת עד כמה המשיב אינו מבין את חומרת מצבו ואינו מעוניין להתאמץ כדי לצאת מהמצב בו הוא נמצא.

אכן צודק ב"כ המשיב, כי המשיב צעיר והתיק שבפנינו אכן ניתן לראות בו משום פרשת דרכים. חרף גילו הצעיר של המשיב, הרשעותיו הקודמות רבות ושנים רבות הוא כבר נמצא עמוק בתוך הסמים. אכן מדובר במה שמכונה "סמים קלים", כפי שציין הסנגור, אך התמכרות יכולה להיעשות גם לסמים קשים וגם לסמים קלים. בשני המקרים זקוק המכור לטיפול ונדמה שהמשיב טרם הפנים זאת.

קשה עוד להבין את המלצת שירות המבחן לכל הנוגע לחשש שמא המשיב יתדרדר בין כותלי בית הסוהר בשל החברה המצויה שם, וזאת נוכח הרשעותיו הקודמות של המשיב, הרשעות קודמות רבות המלמדות על עומק מעורבותו בחיים הפליליים.

בית משפט השלום סבר שניתן לסייע למשיב בדרך טיפולית, אולם המשיב הוא זה שצריך להבין שהוא זקוק לטיפול והטיפול שהוצע, כחלופה וכברירת מחדל, אינו הטיפול המתאים לו ולא יוכל לסייע לו. בוודאי שלא יוכל להגן על הציבור מפני הסכנות האורבות לו מפני המשיב. יש לזכור כי המשיב ביצע עבירות קשות, לכאורה, מביתו, תוך שהשתמש במכשיר הטלפון ומבלי שנפגש פנים מול פנים עם סוחר הסמים. מעשים כאלה ניתן לעשות גם בעיר מרוחקת מעיר מגוריו.

והערה נוספת בעניין הערבות. נוכח האמור בתסקירים בכל הנוגע לידיעת הוריו של המשיב לאורך השנים כי הוא משתמש בסמים, ולאור האמור בכל הנוגע להתייחסותם אליו לאורך השנים, ובשל הבעיה אשר נרמזה בתסקיר האחרון בכל הנוגע לאחותו, נדמה כי אלו לו יוכלו להציב לו גבולות.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את הערר ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' אב תשע"א, 04/08/2011 במעמד הנוכחים.